החלטה בתיק ע"מ 1685/13
|
ע"מ בית הדין הצבאי לערעורים |
1685-13
24.6.2013 |
|
בפני : הנשיא: אל"ם נתנאל בנישו |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: עבד אללה מחמוד כמאל תרתיר עו"ד איליא תיאודורי |
: התביעה הצבאית עו"ד סרן גלעד פרץ |
| החלטה | |
העורר עומד לדין בגין ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת (שני פרטים) ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. כתב האישום מגולל את הצטרפותו של העורר לארגון שבאב אל מסג'ד, החל ממועד בלתי ידוע ועד סוף שנת 2011. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך חודש אפריל 2012, השתתף בהפגנה מטעם ארגון החמאס. לבסוף, נטען כי פעל באופן דומה באפריל 2013, כאשר השתתף בתהלוכה של ארגון הכותלא איסלמיה, ואף צעד בראש הקבוצה ונשא דגל.
ביהמ"ש קמא, אשר התבקש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, סקר בהרחבה את חומר הראיות. מסקנותיו היו כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות ביצוע השירות, אך לא לחברות. על אף האמור, קבע ביהמ"ש כי פעולות העורר מקימות עילת מעצר של מסוכנות. בעניין זה, ציין ביהמ"ש כי מדובר בשתי עבירות, אשר אחת מהן עדכנית יותר, ואשר שתיהן נועדו לסייע באופן ממשי לחמאס. על רקע זה, הורה ביהמ"ש על מעצר העורר עד תום ההליכים.
הסנגור אינו משלים עם החלטה זו. לטעמו, משנשמט הבסיס לפרט האישום המרכזי, שעניינו חברותו הנטענת של העורר בהתאחדות בלתי מותרת, אין לראות בהשתתפותו בשתי הפגנות בלבד מעשים המקימים עילת מסוכנות של ממש. הסנגור אף ציין כי ביהמ"ש קמא לא עמד כלל על האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, דבר אשר גם בו יש כדי לפגום בהחלטתו. לבסוף, הדגיש הסנגור כי העורר סטודנט כבן 20, ללא כל עבר, כך שהשתתפותו בפעילות סטודנטיאלית, גם אם אסורה, אינה מלמדת על מסוכנות שאינה ניתנת לאיון בחלופה. לאור זאת, עתר הסנגור לשחרור מרשו בתנאים, בראשם הפקדה כספית נאותה.
אף התביעה הצבאית לא סמכה את ידיה על החלטת ביהמ"ש קמא. התביעה אמנם סבורה כי התוצאה הסופית אליה הגיע ביהמ"ש מבוססת כדבעי. עם זאת, לטעמה, היה על ביהמ"ש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכלל העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. התובע גם הוא עמד על הראיות השונות, מהן ניתן ללמוד על חברותו של העורר. לדעת התובע, גם אם מעשה זה הסתיים בשנת 2011, כמתואר בכתב האישום, הרי שהוא מקרין על הערכת המסוכנות הטמונה ביתר מעשיו של העורר. התובע אף הדגיש את החומרה העולה ממעשיו של העורר אשר לא רק נטל חלק בהפגנות, אלא הוביל אותן.
אין מחלוקת בין הצדדים כי העורר אכן השתתף בשתי תהלוכות, אשר התרחשו בחודש אפריל בשנים 2012 ו-2013.
העורר אף אינו חולק על כך שהוא למד, יחד עם אחרים, במסגרת אוסרא דתית במסגד בביטוניה, זאת עד יולי 2012. ברם, העורר מדגיש באמרתו כי אוסרא זו פעלה מטעם משרד הדתות הפלסטיני וללא זיקה לארגון אסור.
גרסה זו אף נתמכת בדבריו של העד יאסר כאלי, המוסר אף הוא כי השתתף יחד עם העורר בלימודי קוראן מטעם משרד הדתות הפלסטיני, אם כי כל המשתתפים בקורס היו מזוהים עם ארגון החמאס. בשונה, מציין העד מחמד עיד כי הוא היה חבר יחד עם העורר באוסרא דתית השייכת לארגון החמאס. עם זאת, העד מציין כי על השתייכות חברי האוסרא לחמאס הוא הסיק מתוך השתתפותם בפעילויות של הארגון ומכך שאלה מוכרים בכפר כפעילי חמאס. גם העד מוחמד חשאיכה קושר את העורר לקריאה בקוראן במסגרת אוסרא. עם זאת, גם מן העדות האמורה לא ניתן לקשור באופן וודאי את לימודי הקוראן לארגון שבאב אל מסג'ד.
העולה מן המקובץ, כי ניתוחו הראייתי של ביהמ"ש קמא תואם את המצוי בתיק התביעה. אכן, לא ניתן לומר כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה לכך שהעורר היה חבר בהתאחדות בלתי מותרת כלשהי. לא רק שגרסתו לפיה דובר בפעילות מטעם גוף השייך לרשות הפלסטינית מוצאת חיזוק בראיות, אלא גם הראיות הסותרות אינן חד משמעיות.
עם זאת, מהראיות אין ספק כי המערער נטל חלק במספר פעילויות התומכות בארגון החמאס על שלל זרועותיו, בעבר ובהווה. נראה, על כן, כי מדובר במי אשר תומך בארגון ברמה זו או אחרת. אלא שאין די בתמיכה כאמור כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.
בדומה, בעיניי, גם אם העורר נטל חלק בשתי תהלוכות מטעם ארגון החמאס, דבר המשתלב היטב בתמיכתו האמורה, אין במעשים אלה כדי לבסס מסוכנות ברמה הנדרשת לשלילת אפשרות לשחרור בחלופת מעצר.
ודוק, העורר עירב עצמו אמנם בשתי עבירות אשר אין לזלזל בחומרתן היחסית. ייתכנו אף מצבים בהם יהיה די בעבירות שכאלה על מנת להצדיק את מעצרו עד תוך ההליכים של אדם אשר עמד בקשרים ענפים עם התאחדות בלתי מותרת. אולם, אין זה המצב בענייננו. העבירות בוצעו בהפרש זמן ניכר, ללא מעורבות נוספת בין לבין. אין מדובר, על כן, בפעילות אינטנסיבית אשר הייתה עשויה ללמד על מסוכנות ממשית. לא זו אף זו, אלא שגם המעשים עצמם נעדרי חומרה בולטת. על כך נוסיף כי עברו של העורר נקי.
בנסיבות אלה, נדרש היה מביהמ"ש קמא שיתור אחר חלופת מעצר, כשם כמתחייב מפסיקת בית משפט זה מימים ימימה.
ואכן, בעיניי, בשים לב למהות המעשים ולנסיבותיו של העורר, יש מקום להורות על שחרור בתנאים מגבילים.
ערר הסנגוריה מתקבל, על כן, באופן זה שהעורר יוכל להשתחרר אם יעמוד בתנאים הבאים:
א. הפקדת 6,000 ש"ח (מספר שובר 0005645911)
ב. התייצבות לכלל הדיונים בעניינו. לעניין זה, יראה זימון שיועבר לב"כ העורר כזימון כדין.
לא יעמוד העורר בתנאים אלה, ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה לא יאוחר מיום 7.7.2013.
ניתנה היום, 24 ביוני 2013, ט"ז בתמוז התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
נשיא
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|